עלית מחירי המזון בעולם ומקורותיה - מאת אמנון פורטוגלי
האמרת מחירי המזון והאנרגיה מציבה סיכונים כלכליים, פוליטיים, וחברתיים קשים במדינות מתפתחות. כל עלייה במחיריהם של מוצרים בסיסיים כמו חיטה, שמן ואורז משפיעה באופן גורף על רמת חייהן של האוכלוסיות החלשות בעולם השלישי ובכלל זה עלייה ניכרת במספר הסובלים מרעב. אוכלוסיות אלו מתקיימות משכר מינימלי ומחירי המזון הם החלק הארי של הוצאותיהן.
קרן המטבע הבינלאומית הזהירה שהמחירים העולים של מזון הגדילו את חוסר האיזון הכלכלי בעולם. הבנק העולמי מסר שמחירי המזון הם ברמות מסוכנות, וכתוצאה מכך, 44 מיליון אנשים נדחקו לעוני מאז יוני 2010. ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO) הזהיר בתחילת מרץ כי העולם ניצב בפני זעזוע במחירי המזון, לאחר שמדד FAO למחירי הסחורות החקלאיות הכולל חיטה, תירס, אורז, שמן ירקות, סוכר ומוצרי מזון אחרים, עלה בפברואר 2011, החודש השמיני ברציפות, והגיע לרמת שיא שעברה את רמות המחירים שנרשמו בתקופת משבר המזון של 2007-2008, שהציתו גל מהומות במדינות העניות ביותר. הארגון הזהיר כי הזינוק במחיר הנפט, בעקבות המצב הפוליטי בלוב, עשוי לגרום להתייקרויות נוספות של מזון, בשל העלייה בעלויות השינוע של המוצרים.
עלית מחיר המזון בשנה האחרונה הייתה אחד מהגורמים הבסיסיים למהומות בתוניסיה, ובמצרים, בהן יותר ממחצית ההכנסה של בתי האב יוצאים לרכישת מזון. אוכלוסיות כאלו נמצאות גם במדינות המפותחות ביניהן ארה"ב וישראל, בהן העשירונים הנמוכים מוציאים חלק ניכר מהכנסותיהם למזון.
מדד FAO למחירי המזון מאז 1990
ניתן לזהות שלש סיבות עיקריות לעלית מחירי המזון: (1) גידול מהיר של האוכלוסייה המשולב בגידול בהיקף המעמד הבינוני בארצות המתפתחות כמו סין הודו ברזיל, אינדונזיה. העלייה ברמת החיים שלהם מתבטאת בין השאר בצריכה מוגברת של מזון וצריכת מזון באיכות גבוהה יותר. (2) פגעי טבע הנובעים ככל הנראה מהתחממות כדור הארץ. (3) מעשי אדם – מהם נציין שניים: (א) הריבית הנמוכה והזרמת הכספים המסיבית בארה"ב, באירופה, ובסין בשלוש השנים האחרונות שחלקה פנה לשוקי הסחורות והמזון, (ב) סבסוד ייצור אתנול מתירס בארה"ב.
שני הגורמים האחרונים, פגעי טבע, ומעשי אדם, אינם קבועים. מזג האוויר יכול להשתנות לטובה, (אם כי התחממות האטמוספרה והאוקיינוסים של כדור הארץ, המושפעת ע"י מעשי אדם, מגדילה את הסיכויים לאירועי מזג אוויר קיצוניים ויותר אלימים), שיעורי הריבית יכולים לעלות, הזרמת הכספים תפסק בסופו של דבר, נתן לייעל את ייצור המזון בעיקר באפריקה הטרופית, החקלאים בארה"ב יעבדו שטחים נוספים, והממשל האמריקאי יפסיק לסבסד ייצור דלק ממזון. עם זאת נראה שמגמת העלייה ארוכת הטווח הארוך במחירי המזון העולמי תמשך, עקב הגידול באוכלוסיה וברמת החיים בארצות המתפתחות.
נרחיב מעט את הדיון על הסיבות עיקריות לעלית מחירי המזון
(1) הגידול באוכלוסיית העולם היא הסיבה והמגמה ארוכת הטווח החשובה ביותר, שהביאה לעלייה בביקוש למזון. בנוסף, העלייה ברמת החיים של מיליוני אנשים במדינות כמו סין והודו הביאה לשינוי באופי הביקוש, מעבר למזון מעובד ולמוצרי חלב ובשר הדורשים יותר תשומות מזון. השילוב של שניהם הוא אחת הסיבות החשובות לעלייה במחירי המזון.
מחירי המזון בעולם בעשרים השנים האחרונות
בתרשים ניתן לראות את מגמת העלייה ארוכת הטווח הארוך במחירי המזון העולמי. מגמה זו החלה בשנת 2003 והיא מתוארת בתרשים ע"י החץ הכחול. זה סיפור הביקוש באסיה ובארצות המתפתחות האחרות שהביא למגמת עלייה במשך שבע שנים לפחות.
בתרשים ניתן לזהות שתי סטיות מסיבית מקו המגמה ארוך הטווח, בשנת 2008 וזו שהחלה ביוני 2010 וממשיכה עד היום. לא הביקוש באסיה ולא תנודות האקלים לא יכולים להסביר את שתי הסטיות האלו בעליות במחירי המזון. אלה הן בבירור סטיות מן המגמות בטווח הארוך, הסטייה הנוכחית היא בועת ספקולטיבית שנוצרה על בסיס שיעורי ריבית נמוכים והדפסת כסף מסיבית, ושהגבירה את העליות במחירי המזון שנוצרו מפגעי טבע מקומיים.
(2) פגעי טבע שהיו בשנים האחרונות תרמו גם הם לעלית מחירי המזון. נציין את הבצורת באוסטרליה, שיטפונות בהודו ובפקיסטן, גל החום באירופה, שריפות ענק ברוסיה שנאלצה להכריז על איסור יצוא דגנים, בצורת בסין, ולאחרונה הצפות באוסטרליה. כל אלו הביאו להקטנת היצע המזון ולעליית מחירים.
עם זאת מחירי האורז המהווה את המזון הבסיסי ליותר מ-3 מיליארד אנשים בדרום-מזרח אסיה, עלו רק במעט. ובמונחים של ביטחון תזונתי, לרוב מדינות אלו יש מספיק אורז מייצור עצמי. חשוב יותר, להודו ולסין יש מלאי האורז גדולים, והן לא רכשו אורז בשוק העולמי מאז 2008. באסיה, רק אינדונזיה, בנגלדש והפיליפינים צפויות לייבא השנה אורז בכמויות משמעותיות, וככל הנראה המדינות המייצאות הגדולות של אורז, תאילנד וויטנאם, יענו לדרישה ללא בעיות.
במקביל לפגעי הטבע בחלקים מסוימים של העולם, ארצות אחרות נהנו מיבולי שיא. הודו לדוגמה, מצפה ליבול של כ-80 עד 85 מיליון טון חיטה השנה, ובסבירות גדולה לא תייבא השנה חיטה. החקלאים האמריקנים יגדילו השנה - 2011 - את היקף גידולי התירס, חיטה, סויה, כותנה וארבעה יבולים אחרים בשיעור של כ- 4.2%. ארה"ב, שהיא היצואן הגדול ביותר של מוצרי מזון, צופה גידול של כ- 50% ביצוא החיטה שלה ב -12 החודשים שיסתיימו ביוני.
(3) לעליה המואצת של מחירי המזון ישנם שני גורמים אחרים הקשורים ישירות לארצות הברית ולמדיניותה:
הגורם הראשון הוא הדפסת הכסף המסיבית ע"י הבנק הפדרלי (כמו גם בסין ובאירופה), המשולבת בשערי ריבית אפסיים. אלו הביאו לגל ספוקלטיבי של ביקושים, מעבר לעליה הריאלית בביקוש למזון, שהביאו לעליות מחירים בשווקי הסחורות בכלל ובמחירי המזון בפרט. מדד CRB למחירי המזון עלה ב- 36% בשנה האחרונה. ומדד מחירי חומרי הגלם בכ- 23%. בנוסף מחירי הסחורות החקלאיות מושפעים גם ממחירי הסחורות האחרות, כמו נפט, שמחירו טיפס בשנה האחרונה.
הגורם השני לעלית מחירי המזון העולמית הוא ההחלטה האמריקאית, בתמצית, לשרוף את המזון במכוניות שלה. בשנת 2010, כשליש מגידולי התירס בארה"ב הופנו לייצור אתנול. בשנת 2011, מעל 14% מהתירס המגודל בעולם ינותב לשימוש הכי פחות יעיל – דלק למכוניות אמריקאיות.
אחוז התירס המשמש לייצור אתנול מכלל ייצור התירס בארה"ב בעשר השנים האחרונות.
למרות זאת ולמרות העלייה בעולמית במחירי המזון הממשל האמריקאי השבוי באינטרסים של מגדלי התירס וייצרני האתנול, ממשיך ומגדיל את מדיניות הסיבסוד של אתנול מתירס, שתביא לעלייה נוספת במחיר התירס והמזון בעולם. מחיר התירס מורים על עליה של כ-70% בשנה האחרונה.
להערכתי, עליות במחירי המזון בתקופה האחרונה הן בעיקר בועת ספקולטיבית שהגורם העיקרי להן הם רכישות פיננסיות של קרנות גידור וספקולנטים הנתמכות בשיעורי ריבית נמוכים ובהדפסת כסף מסיבית. פעילות ספקולטיבית זו יכולה להתהפך במהירות, כפי שראינו בבועה הקודמת של 2007-2008, ולהוריד את מחירי המזון.
דוגמה לכך היא צניחת מחירי החיטה, האורז, התירס, והסויה בבורסות המסחר בעקבות ההסלמה באלימות בלוב. והפלת המנהיגים בתוניסיה ובמצרים. קרנות גידור וספקולנטים הקטינו את ההימורים שלהם על מחירי החיטה בצורה חדה, ביותר מ- 20%. הנתונים של הנציבות למסחר עתידי בסחורות CFTC , מורים שהם החזיקו ב-34,200 חוזים, המשקפים כ- 4.6 מיליון טון חיטה ב- 15 לפברואר לעומת כ- 42,600 חוזים, המשקפים כ-5.8 מיליון טון חיטה שבוע קודם לכן. לשם השוואה, מדינות צפון אפריקה והמזרח התיכון צפויות לרכוש כ- 40 מיליון טון חיטה בשנה 2010-11, כשליש מהיבול העולמי הנאמד ב-115 מיליון טון.
כדאי להבין איך השקעות פיננסיות ספקולטיביות בחוזים עתידיים על סחורות ומזון מעלות את המחירים ומביאות לעיוותים בכלכלה הריאלית. רכישות ספקולטיביות משפיעות על מחירי המזון בשווקים דרך כמה מנגנוני ההעברה שונים. לדוגמה: משקיעים פיננסיים קונים חוזים עתידיים על מדד מחירי הסחורות והמזון כאמצעי לגידור כנגד אינפלציה ובכך מעלים את מחיריהם. במקביל, הרוב הגדול של המשקיעים חונכו להאמין כי למחירי השוק יש תוכן אינפורמטיבי והם משקפים מידע. לפיכך, עלית מחיר החוזים העתידיים נתפסת אצלם כאינדיקציה חזקה שאלו שיש להם מידע מעריכים שמחירי הסחורות עומדים לעלות בקרוב. במצב זה צרכנים אמיתיים רציונליים (למשל בית זיקוק, מפעל לשוקולד) קונים אספקה פיזית של הסחורות ואולי גם מבטיחים ומגדרים את צרכיהם ובכך מגדילים את הביקושים. אם הם יצרנים או משתמשים גדולים, סביר להניח שיש להם מתקני אחסון גדולים, שהמלאי בהם לא מופיע ברישומי המלאי הלאומי הרשמי. גם אגירת מלאי ברמה הקמעונאית יכולה להשפיע על הביקוש. התוצאה מפעולות אלו היא עלייה במחירי הסחורות והמזון, ובמקביל הכלכלנים חושבים ומצהירים שהעלייה במחיר היא תוצאה של מגמות ביקוש ריאליות בסיסיות ולכן צפויה להמשך.
העליות במחירי במזון הביאו להגדלת המעורבות של הממשלות ברחבי העולם בשוקי המזון ולנקיטת צעדים מנע כדי למנוע מחסור במזון ועליית מחירים. מעורבות זו תתבטא בהגדלת מאגרי המזון, הגדלת הסובסידיות, והטלת הגבלות ייצוא. הכול כדי לשכך את המהומות ולהבטיח מזון לאזרחים.
כך לדוגמה, מדינות מייבאות ברחבי אפריקה ואסיה מגדילות את היקף יבוא המזון או משחררות אספקה מהמאגרים לשעת חרום, ומדינות יצרניות עוצרות או מקטינות את היקף ייצוא המזון. רוסיה ואוקראינה שהן יצואניות גדולות של חיטה החליטו על צעדים מגבילים בעקבות השרפות שהשתוללו ביערות, גל החום הקיצוני שפקד את האזור, ובצורת הקיץ חסרת התקדים, רוסיה, שהיא יצואנית החיטה הרביעית בגודלה בעולם, איבדה השנה כשליש מיבולה וכתוצאה מכך החליטה לאסור על ייצוא חיטה שיימשך עד סוף דצמבר 2011. אוקראינה הטילה אף היא מכסות על יצוא החיטה. הודו, היצרנית השנייה בגודלה של סוכר, עצרה השנה ייצוא מתוכנן בהיקף של 500,000 טון, ובכך הוסיפה על המחסור בשאר העולם.
הממשלה המצרית החדשה, שהוקמה בעקבות ההפגנות ההמוניות שם, הודיעה על הגדלת מכסות המזון הבסיסי סוכר, שמן בישול, ואורז המובטח לאזרחיה. החלטה זו ביטל את המדיניות הקודמת של מתן מנות חודשיות רק לאלו שהוכיחו שהם עניים באמצעות תהליך ביורוקראטי ארוך ועתיר ניירת. שר האוצר המצרי החדש, אמר לאחרונה כי המדינה לא תשנה את מערכת הסובסידיות הנוכחית שלה, המציעה מזון במחיר מופחת לכ- 65 מיליון מצרים. יתר על כן, הממשלה החדשה הבטיחה לספוג כל עליה נוספת במחירי המזון שתגרם מעליית המחירים בעולם. העלות הראשונית של התכנית נאמדת ב- 2.8 מיליארד לירות מצריות, כ- 425 מיליון דולר.
הפתרון הפשוט ולכאורה הקל ביותר לבעיית מחירי המזון יהיה להפסיק את מדיניות הריבית הנמוכה והזרמת הכספים המסיבית בארה"ב, באירופה, ובסין, ואת סבסוד ייצור אתנול מתירס בארה"ב.
הפתרון היסודי לבעיית המחסור במזון והמחירים המאמירים יהיה הגדלת ייצור המזון, בעיקר באזורים העניים באפריקה המייבאים מזון. רוב המדינות באפריקה הן על סף רעב, אבל מצד שני אפשר להגדיל את ייצור המזון בהן בהיקף משמעותי. תפוקת ייצור המזון באפריקה המרכזית הוא פחות משליש מהתפוקות שהושגו באסיה או באמריקה הלטינית. אגרונומים מובילים אומרים כי אפריקה יכולה לייצר הרבה יותר מזון, בכמות שתספק ביטחון תזונתי ותבטל את התלות ביבוא. הדרך להגדלת הייצור גם היא ברורה: סיוע ממשלתי צנוע לחקלאים הקטנים שיאפשר אספקת זרעים משופרים, דשנים, וניהול מים והשקיה בקנה מידה קטן. בתנאים אלו החקלאים יוכלו להכפיל ויותר את ייצור המזון. לצורך זה הבנק העולמי הפעיל תוכנית 'תגובה למשבר המזון העולמי' - GFRP התומכת בהיקף של כ- 1.5 מיליארד דולר בכ-40 מיליון חקלאים. עד היום, מעל 40 מדינות בעלות הכנסה נמוכה מקבלות או יקבלו סיוע באמצעות זרעים חדשים ומשופרים, השקיה, ותמיכה החווה אחרים וסיוע מזון עבור האנשים הפגיעים ביותר. מלאווי הראתה שזה אפשרי. המדינה הכפילה במהירות את ייצור המזון שלה באמצעות אשראי וסובסידיות לחקלאים. במדינת בנין Benin, השימוש המוגבר בדשנים שסופקו באמצעות משאבים אלה הגדילו את ייצור הדגנים בכ- 100,000 טון.
ממשלות אפריקניות זכו להבטחות סיוע ממדינות G8 למימוש תוכניות דומות. סיוע זה כנראה ולא יתממש בהיקפים גדולים. עם זאת לבקשת מדינות G20, הבנק העולמי השיק באפריל 2010 'תוכנית עולמית חדשה לחקלאות ולאבטחת מזון' - GAFSP לעזור לקדם השקעות של חקלאים זעירים. עד היום, שש מדינות וקרן ביל ומלינדה גייטס התחייבו לתת לתוכנית בשלוש השנים הבאות 925 מיליון דולר, כאשר 325 מיליון דולר כבר התקבלו. מאז השקתה, התוכנית אישרה והחל לתת מענקים בשווי של 320 מיליון דולר ל- 8 מדינות: בנגלדש, אתיופיה, האיטי, מונגוליה, ניגריה, רואנדה, סיירה לאונה וטוגו. מקורות נוספים לסיוע יתכן ויבואו מסין שיש לה יתרות מט"ח עצומות וצורך להגדיל את יבוא המזון, ומארצות הנפט במזרח התיכון שיש להן אינטרס חיוני לחיזוק יכולתה של אפריקה להאכיל את עצמה. נקווה שכך יהיה.
