כפי שנחזה בבלוג הזה
המרכז הלאומי למידע על שלג וקרח (The National Snow and Ice Data Center (NSIDC בארה"ב הודיע שה"שיא" של 2007 נשבר והשנה 2012 והשטח של האוקינוס המכוסה בלפחות 15% של קרח ימי הוא הנמוך ביותר מאז תחילת המדידות מלווינים. הכבוד להכרזה נשמר ל-NSIDC משום הרציפות בנתונים ובדרך החישוב. מקורות אחרים מקבלים שטח מעט שונה וכפי שהזכרתי למשל לפי החישוב מאוניברסיטת ברמן השיא של 2007 נשבר לפני כשבוע ± .
חשוב להדגיש שיש עוד כ-2-3 שבועות של הפשרה לכן זאת לא הודעה על השיא של 2012. הודעה על המינימום של 2012 תינתן לאחר שהמינימום יושג.
שטח האוקינוס המכוסה בלפחות 15% קרח ימי לפי NSIDC |
אפשר לראות שהמינימום והממוצע הולכים ויורדים ו-2007 ו-2012 (וגם השנים בינהם שלא מופיעות) נמצאות הרחק מתחת להיפלגות סטטיסטית סבירה של 2000-1979. קצב איבוד הקרח הימי עדיין גבוה ביחס לשנים קודמות. לכן ה"שיא" של השנה יהיה נמוך משמעותית.
אאפשר לראות שהמעבר הצפוני (צפני מזרחי) פתוח השנה ואילו המעבר הצפון מערבי נראה סגור. האים יכול היה להיות מצב דומה בזמן המשלחות שניסו למצאו את המעבר הצפון מערבי? האם הצוות הראשון בראשות מק קלור McClure שעבר את המעבר הצפון מערבי בעיקר ברגל לאחר שספינתו נתקעה בקרח ללא יכולת להשתחרר היה נשאר תקוע גם בשנה כזאת?
הספינה של מק קלייר ה"חוקר" HMS Investigator נתקעה בקרח ולא יכלה לזוז במשך 2 חורפים עד שהצוות נאלץ לנוטשה. (לאחר שאת החורף הראשון עברה במקום אחר.
הספינה של מק קלייר ה"חוקר" HMS Investigator נתקעה בקרח ולא יכלה לזוז במשך 2 חורפים עד שהצוות נאלץ לנוטשה. (לאחר שאת החורף הראשון עברה במקום אחר.
מפת הדרך של המשלחת של מק קלור. מיפוי Gurney Cresswell קצין במשלחת. הקלקה מגדילה אתהתמונה וניתן להגדיל בהמשך כדיי לקרא את ההערות |
ניתן לראות שהמשלחת נתקלה בקרח ימי בלתי עביר (Impenetrable Pack) כמעט מיד לאחר חציית מיצריי ברינג Behring המפרידים בין אסיה לאמריקה (שמאל למטה).