תקציר
במטרה לשקף את המגמות האקלימיות בארץ ישראל ביצע השירות המטאורולוגי ניתוח המבוסס על נתונים מסדרת שנים ארוכה ככל האפשר. לאור זאת, עובדו נתוני טמפרטורה משנת 1951 ונתוני גשם משנת 1921. מהלך הטמפרטורה השנתית הממוצעת ב-60 השנים האחרונות הוא של ירידה מערכים גבוהים יחסית בשנות ה-50 לערכים נמוכים יותר בשנות ה-70, התייצבות בשנות ה-80, עלייה בולטת במהלך שנות ה-90 והתייצבות על רמה גבוהה מזו שבשנות ה-50, בשנות ה-2000. התרומה העיקרית לעליה בטמפרטורה הממוצעת היא העלייה בטמפרטורת המינימום. הדבר ניכר בעיקר בחודשי הקיץ (יוני, יולי, אוגוסט) ובפרט במישור החוף.
ממוצעים שחושבו לתקופה של 29 שנה מלמדים שממוצע הטמפרטורה של 29 השנים 1121-2997 הוא הגבוה ביותר, בהשוואה לממוצע של תקופות זהות באורכן, מאז 2992. ממצא זה נכון גם אם לא כוללים בניתוח את שנת 1121, שהייתה חמה בצורה יוצאת דופן. קיימת התאמה כללית בין מהלך הטמפרטורה הממוצעת באזורנו למהלך הטמפרטורה העולמי. עם זאת, ההבדל בין הטמפרטורות בשנות ה-1111 לבין אלו של שנות ה-91 אינו כה גדול כפי שקיים בגרף העולמי.
ניתוח נתוני המשקעים מראה שלא חל שינוי מהותי בכמויות המשקעים השנתיות וכן לא בחלוקה העונתית שלהן במהלך 91 השנים האחרונות. ברצוננו לציין כי מגמות הטמפרטורה והמשקעים המשתקפות בניתוח זה אינן מעידות על השינויים שיתרחשו בעתיד. הערכות לגבי אלה מתבצעות באמצעות מודלי חיזוי אקלימיים, שתוצאותיהם מוצגות בדו"חות ה-IPCC.
 |
| כמות המשקעים השנתית הממוצעת בכל שנה מ-2912 ועד 1121. הקו האדום המלא מייצג ממוצע רץ של 29 שנה. |
יש צורך לעבור לאפשרויות פחות מזהמות של יצור אנרגיה. למרות כל ההתנגדויות, מהווה מתווה הגז יציבות אנרגטית לאורך זמן עם אופציות להשתמש ביצור אנרגיות ירוקות לגמרי מהרווחים של מכירת הגז.
השבמחק