מדינת ישראל ממהרת לוותר על נכס אסטרטגי חשוב בצורה יוצאת דופן ומוותרת על הזכות של הדורות הבאים ליהנות ממנו עבור אינטרסים כלכליים מיידיים של אנשי הון פרטיים
יעל כהן-פארן
פורסם: 30.08.12
מדינת ישראל עומדת בתקופה זו בפני הזדמנות פז שלא נקרתה בדרכה מעולם - האפשרות להגיע לעצמאות אנרגטית. התלות המוחלטת שהייתה לישראל עד כה במדינות זרות לצורך השגת משאבי האנרגיה הדרושים לה עומדת להיות נחלת העבר. המשמעויות הגיאופוליטיות הטמונות בגילוי מאגרי הגז אל מול חופי ישראל חסרות תקדים, משום שרוב משאבי האנרגיה נמצאים בידי מדינות שאינן מצויות בקשרי ידידות עם ישראל. הגז הטבעי יאפשר למשק להיות יעיל יותר מבחינה כלכלית ואנרגטית ויביא להפחתה משמעותית של פליטות גזי חממה ומזהמים אחרים.
השאלה הגדולה העומדת בשנים האחרונות לפתחנו היא כיצד תיערך המדינה למעבר ממשק מבוסס נפט ופחם, למשק המבוסס על גז טבעי ותוצריו. בכל הנוגע לפיתוח וניהול משק הגז הישראלי, למדינה - האמורה לייצג את הציבור, ולחברות המחפשות ומפיקות גז, אינטרסים מנוגדים.
האינטרס האזרחי והלאומי שואף לשמר את עתודות הגז, על-מנת להשיג ביטחון ועצמאות באספקת האנרגיה של המדינה לזמן הארוך ביותר שניתן. היזמים מצדם רוצים למכור כמה שיותר גז וכמה שיותר מהר, על-מנת למקסם את רווחיהם. שני האינטרסים האלו אינם משתלבים יחד, וכעת מונחת לפתחה של הממשלה האחריות לבחור צד. בעלי האינטרסים הכלכליים קולניים מאוד, ולעומתם עומד רוב הציבור, שמתקשה למצוא את ידיו ורגליו בתוך מורכבות הנושא, ושותק. חלק קטן מפקידי הממשלה קוראים לשמר עתודות אסטרטגיות של גז לתקופה ארוכה, אולם המשפיעים מביניהם מתבטאים דווקא בצורה מתרפסת כלפי היזמים, ומקבלים כעובדה מוגמרת את טענותיהם של האינטרסנטים, כי "בלעדיהם לא יהיה לנו גז".
חשוב להתעכב מעט על חשיבות שימורם של משאבי האנרגיה המשותפים שלנו בטווח הארוך. משאב אנרגיה הוא יותר מכסף, הוא מוצר חסר תחליף המהווה בסיס לכל הפעילות הכלכלית. בשנים האחרונות, המלוות בעליית ביקושים פנומנלית בשווקים המתעוררים במזרח אסיה ובהידלדלות משאבי אנרגיה קונבנציונליים דוגמת נפט, מתעצם חוסר הוודאות סביב מצבם של משאבי האנרגיה בעולם. החלטות שגויות שתקבל ממשלת ישראל כיום לגבי משק הגז עלולות להציב את ישראל בפני שוקת שבורה בעוד שניים-שלושה עשורים.
על-פי הערכות חוקרי "הפורום הישראלי לאנרגיה", אם יעבור המשק כולו לתשתיות צריכת אנרגיה על בסיס גז, יספיק הגז הקיים במאגרים "תמר"ו"לווייתן" עד שנת 2031. כך, עוד 18 שנים בלבד ייגמרו עתודות הגז הידועות כיום. גם אם ניקח בחשבון תרחישי ביקוש צנועים יותר, צפויים המאגרים להראות ירידה בתפוקה, גם ללא יצוא, מעט אחרי 2040. אמנם קיים צפי לגילוי מאגרי גז נוספים, אך כרגע איש אינו יכול להסתמך עליהם בוודאות.
ממשלת ישראל בשירות בעלי ההון
החלטה גורלית עומדת לפתחה של הממשלה: האם לייצא חלק ממאגרי הגז למדינות אחרות, או לשמור את כל הגז עבור הצרכים האסטרטגיים של מדינת ישראל? ועדה בין-משרדית, בראשותו של מנכ"ל משרד האנרגיה והמים,שאול צמח, פרסמה בשבוע שעבר את טיוטת הדו"ח הסופי שלה. מעיקרי המסקנות עולה כי איומי החברות העוסקות בחיפושי גז עשו את שלהם. הממשלה מוכנה לאפשר יצוא גז מישראל תוך קבלת ההנחה המוטעית כי בלי היזמים לא יהיה גז. המטרה המוצהרת לדברי ראשי הוועדה היא עידוד קיומה של תחרות, שתאפשר את גיוון ספקי הגז, וכך את ביטחון האספקה במקרים של תקלה או איום ביטחוני.
יצוא גז, למען הבטחת התחרות, יגבה מחיר גבוה מדי. יצוא של 50% מהגז משמעו ניצול מאגרי הגז האסטרטגיים של מדינת ישראל פי שניים מהר יותר. מדינת ישראל ממהרת לוותר על נכס אסטרטגי חשוב בצורה יוצאת דופן ומוותרת על הזכות של הדורות הבאים ליהנות ממנו עבור אינטרסים כלכליים מיידיים של אנשי הון פרטיים, אשר צפויים לגרוף את רוב הכספים לכיסם.
החברות המפיקות את הגז כפופות לחוק הישראלי ומחויבות לפתח את המאגרים. איומיהן, הבוטים יותר או הישירים פחות, כי ללא אפשרות ליצוא הן לא יפתחו את מאגרי הגז - אינם במקומם. אם כללי המשחק שתביא הממשלה מתוך ראייה לאומית לא ימצאו חן בעיניהן, יואילו נא להחזיר את הרישיון לבעליו, מדינת ישראל. במקרה שכזה, אם לא יבואו שחקנים אחרים - ואני בספק רב אם זה אכן יקרה - תיקח המדינה לידיה את פיתוח המאגרים.
אין שום דבר שחברות חיפושי הגז יודעות לעשות שמדינת ישראל לא יכולה לעשות לבד. מדינת ישראל הקימה את המוביל הארצי, שלחה לוויין לחלל, והקימה מפעלי תשתית סבוכים ומאתגרים. היא מסוגלת גם להפעיל אסדת קידוח.
הכותבת היא יעל כהן-פארן, מנכ"לית "הפורום הישראלי לאנרגיה".
הערות
לפי חוק הנפט הקיים ניתן לקחת את הזיכיון מחברה שאינה מפתחת את המאגר.
חברות הגז אינן יודעות להפעיל אסדות קידוח או לבטן את באר הגז בסיום הקידוח גם במקרה של חברות כמו bp.
מי שיודע להפעיל אסדות קידוח הן חברות כמו טרנסאושן Transocean ואת סיום ביטון הבאר עושות חברות כמו הילברטון Halliburton ויש כמובן חברות מתמחות נוספות. במקרה של פריצת הנפט באסון מקונדו Macondo / Deepwater_Horizon /מפרץ מקסיקו. הידע וההתערבות של bp בקידוח רק הזיקה ותרמה לאסון.
כמה גז יש בארץ?
כמובן שאין תשובה גם מבחניי הפקה לא נותנים תמונה מוחלטת. והנתונים מתקבלים כהערכה של כמוץ בטוחה בסבירות של 90% ומעלה כמות אופטימית בסבירות של 10% ומטה וכמות סבירה 50% או הממוצע של שניי המספרים הקודמים.
כיום כל התגליות הגדולות מצויות ברשות נובל ושות' כך שניתן להגיד שהסיכום של נובל הוא קרוב מאוד לכמות הגז שבטוח מצויה בארץ.
 |
| מתוך מצגת של נובל אנרג'י לפגישת משקיעים ספט 2012 |
הכמות הסבירה בלויתן 17 Tcf או 17,000,000,000,000 רגלים מעוקבות
Tcf = trillion cubic feet
כמה יש בסה"כ לפי האתר של נובל תגליות חדשות ב-Tcf
לויתן 17
תמר 9
תנין 1.2
נוסיף את שמשון 0.55
ישי יתכן שיפתיע אם הוא קשור לבלוק 12 הקפריסאי שכעת נובל מודיעה על כך שיש בו משמעותי יותר מ-7 Tcf . כאשר החלק של ישראל עשוי להגיע לכ33%
מרי-B כמעט נגמר, בשרה ומירה יש מים במקום גז וכל שאר התגליות קטנות משמעותית ונמדדות ב- Bcf או קטנות פי 10 או 100
Bcf= billion cubic feett
נסכם ונקבל כ-27 Tcf בסבירות של 50%
עבור ישי ותגליות נוספות נוסיף עוד 5 ונקבל 32 Tcf
כמה גז ישראל צריכה?
ראשית ניתן להשתמש בגז לכל השימושים הנוכחים בנוסף ניתן להעביר את כול התחנות הפחמיות וחלק מהרכבים לשימוש בגז. בנוסף ניתן להפוך את הגז לדלק נוזלי ולהשתמש בו לכל דרישות התחבורה. הדבר נעשה בצורה מסחרית בעולם תחת הכותרת Gas to Liquid GTL המתקן הגדול בעולם נבנה ע"י Shel בקאטר בשם Pearl GTL ובעל תפוקה של 260,000 חביות ליום של סולר דלק למטוסים שמנים לסיכוך וחומרי גלם לתעשיית הפלסטיק. מובן שהתהליך דורש אנרגיה משמעותית.
 |
| Pearl GTL project, Qatar Pearl GTL - a set on Flickr :מקור |
 |
| פרוקט פרל גי טי אל בעת הבניה מקור: חברת של |
בקיצור הגז יכול לשמש לכול תצרוכת האנרגיה של ישראל בתוספת חומר גלם לתעשיה.
כמה אנרגיה ישראל צורכת ניתן למצוא בלמ"ס ב-2011 הצריכה היתה 22421 שווה ערך לאלף טון נפט או אלף שעט"ן. Thousand Ton of Oil Equivalent = 1000 toe
נמיר את היחידות ל-Btu לפי ה-APS
1 toe = 1.07 x 1010 cal (thermochemical) = 44.769 GJ = 42.46 MBtu
התכולה האנרגטית של גז אינה קבועה משום שהוא מורכב מאחוזים שונים של מיתן וגזים נוספים אבל היא בסביבות
1000 Btu/ft^3
22421x1000x42.46=951,995,660 = 1,000,000,000 Mbtu
נמיר למליון רגל מעוקבת של גז Mbtu
1,000,000,000x1000
ונקבל בסביבות 1,000,000,000,000 או 1Tcf לשנה .
כעת אם באמת ההערכות של כ-30 Tcf יתאמתו ויש סיכוי של 50% שיהיה פחות גז. וניצא חצי מהגז נשאר לישראל מספיק גז ל-15 שנה.
יש להערכה זאת מספר אי דיוקים.
הפיכת גז לדלק נוזלי פרושה אבדן של חולק מכמות הגז.
מקור גז זול וזמין יכול לשמש לפיתוח תעשיה פטרוכימית שתכניס ערך מוסף גבוה יותר מיצוא גז גלמי.
כיום צריכת האנרגיה של ישראל נמצאת במגמת עליה לכן בעוד 10 שנים נצרוך יותר אנרגיה מאשר כיום.
ולכיון השני יעברו כמה שנים עד שהגז יצליח לחדור לכלל תחומי האנרגיה.
בהחלט יש מקום לדיון האם סבירות של 50% שכמויות הגז יהיו קטנות מהצפוי היא סיכון ראוי
ולכמה זמן צריך לשמור רזרבות
כאשר מדובר על אי וודאות משמעותית ביחס לכמויות הגז הסופיות אין טעם בחישוב מדויק. אבל יצוא של 50% מהגז לפי מסקנות ועדת צמח עלול בסבירות גבוהה למדיי להשאיר אותנו ללא גז בעוד פחות מ-20 שנה.
מקורות נוספים
לא חושב שיש דבר כל כך רע בייצוא גז. אני חושב שלצורך העניין, העסקה שנחתמה אל מול המצרים היא צעד חכם ונכון מאת יוסי אבו. חתימת עסקאות (בצורה מבוקרת) מסוג זה לא טובה רק כלכלית, אלא גם מבססת את האפשרות למימוש המשך ההפקה מהמאגרים (על פי תוכניות הפעולה שנקבעו עבור כל מאגר).
השבמחקמאגרי הגז בישראל
השבמחקקשקוש! עם העבודה המתמשכת על אסדות הגז, ובפרט על אסדת לוויתן, חשוב להבין שסגירת הסכמי ייצוא היא הכרחית וקריטית בכדי שלא ניוותר עם עודפי גז שלא הולכים להועיל לאף אחד ללא הייצוא. הסכמים כמו אלו שנסגרו מול המצרים הם מבורכים וחשובים לכלכלה הישראלית ולדיפלומטיה
השבמחקחשוב מאוד להמשיך ביצירת וסגירת הסכמים לייצוא הגז, אנחנו כרגע בנקודת האל חזור מבחינת העבודה על אסדות הגז, כל יודע דבר מבין שעצירת העבודה על האסדות (ועוד על לוויתן - איך? מהלך טיפשי) היא בגדר חוסר הבנה בסיסית בשוק הגז ובתהליך כרייתו
השבמחקצר לי אבל הייצוא הוא מהלך חשוב וכל בר דעת עם רקע בתחום יעיד באופן דומה. אמנם ממאגר תמר
השבמחקלא צפויים עודפי גז משמעותיים אבל מפרוייקטים אחרים בהחלט. עסקאות שנחתמו אל מול המצרים והירדנים הן הכרחיות ובמיוחד עכשיו, כיוון שבעתיד מחיר הגז עתיד לצנוח
לא כל אסדת גז היא בעלת פוטנציאל ייצוא, אבל אסדת לוויתן או יותר נכון מאגר לוויתן הוא בעל פוטנציאל ייצוא ענק. מומחים רבים מעריכים כי קיימים עוד מאגרים לחופי המדינה, עסקאות ייצוא הופכות את שוק הגז הישראלי ליותר אטרקטיבי עבור משקיעים מה שעשוי לפתח את מאמצי החיפוש עבור מאגרים נוספים. עסקאות ייצוא מייצגות חשיבה של כמה צעדים קדימה
השבמחקמאגר תמר מאגר חשוב מאוד למרות שאיננו עומד בדרישות המשק הישראלי לבדו. בקרוב נוכל להדביק קצב עם שאר העולם תו"כ העבודה על מאגר לוויתן. גם בישראל, יוסי אבו צופה כי עד סוף 2019 יתחיל לזרום הגז הטבעי בתפוצה ארצית, בתקווה שנוכל לנצלו לשימושים יומיומיים שונים
השבמחקמדובר בטעות יסודית של ההבנה הכלכלית של שוק סבוך ומורכב כמו תעשיית הגז או תעשיה אנרגטית כזו או אחרת באופן כללי. יצוא גז הוא מהלך חשוב לאין שיעור במסגרת המפעל הזה שנקרא גז טבעי. לא רק שהוא בא לחזק קשרי ידידות, מסחר וקשרים כלכליים עם מדינות אחרות ובפרט שכנותינו, הוא תנאי כמעט הכרחי בכדי לבסס הוצאה לפועל של שלבים מתקדמים בתוכניות ההפקה והקידוח של אסדות הגז. כמעט ולא ניתן לקדם את הנושא ללא חתימה על עסקאות ייצוא.
השבמחקנכון, לא נכון, לא ראוי ולא צריך לייצא מכל אסדה פעילה. עם זאת, פרויקט לוויתן הוא בעל פוטנציאל ייצוא ענק. מומחים רבים מעריכים כי קיימים עוד מאגרים לחופי המדינה, עסקאות ייצוא הופכות את שוק הגז הישראלי ליותר אטרקטיבי עבור משקיעים מה שעשוי לפתח את מאמצי החיפוש עבור מאגרים נוספים. עסקאות ייצוא מייצגות חשיבה של כמה צעדים קדימה ומעבר הדרגתי לאנרגיות מתחדשות
השבמחקנו באמת... מה עם הצגת המציאות בצורה מאוזנת? ב2020 כבר לא יודעים לעשות את זה? ומי לא השקיע מכספו בכדי לפתח את אסדות הגז או אפילו בכדי לקחת חלק במאמצי האקספלורציה? נכון. מדינת ישראל. אל תקשיבו לפופוליזם (שהינו צפוי ולא מפתיע) שאתם חשופים לו על בסיס יום יומי
השבמחקמדובר בתפיסה שגויה של הציבור של התנהלות עסקית. אין באמת מניעה מלייצא ובמחיר גבוה יותר מאשר המחיר הנקוב בשוק המקומי. מאגר לוויתן היא בראש ובראשונה עסק מניב, שהרי אם לא הייתה כזו, מלכתחילה לא היה תמריץ לאף יזם להרים את הכפפה ולהשקיע שנים על גבי שנים בהפקת גז.
השבמחק